איך להישאר צעירים כשכולם מזדקנים (מבוסס מדעית)

מה הקשר בין פסיכולוגיה חיובית והזדקנות?

ואיזה אמונות פנימיות יגרמו לגוף שלך להשאר צעיר ב 20 שנה? (מבוסס מדעית)

אם את מאמינה שגיל 50 זה לא משהו,

ואת מחפשת מוצרי ביוטי שכתוב עליהם:

להצעיר את הידיים

להסתיר את הקמטים,

להלחם בהזדקנות,

לטשטש את סימני הגיל,

אז יש לי משהו חשוב לספר לך.

אנחנו מוצפות במסרים שמשדרים לנו שאנחנו שוות רק אם אנחנו נראות צעירות,

שהעולם שייך לצעירים,

ושאחרי גיל 40 או 50 החיים זה רק ירידה במדרון תלול.

אנחנו מוקפות ברמזים חברתיים ותרבותיים,

צורת הדיבור לאנשים מבוגרים,

איך הם מוצגים בתקשורת – בסרטים, בספרים בפרסומות,

זה נקרא סטריאוטיפים, וזה מחלחל אלינו,

ובחברה המערבית יש תפיסה שלילית לגבי הזדקנות.

בסופו של דברים המסרים האלה מחלחלים אל תת המודע שלנו ומשפיעים עלינו.

אנחנו מקבלות את המסר שאנחנו צריכות להסתיר כל מיני דברים בגוף שלנו שכבר לא נראים כמו פעם,

אנחנו מרגישות בושה בשינויים שהגיל מביא,

שיער לבן, קמטים, גוף פחות מוצק

ומתוך הבושה נולדת הסתרה של כל מיני דברים שכבר לא נראים כמו פעם,

הרצון לטשטש את הקמטים, להלחם בהזדקנות

ואנחנו מתחילות גם להגביל את עצמנו במה שאנחנו עושות, באיך אנחנו מבלות,

כי "זה לא מתאים לגיל שלי".

ואנחנו לא שמות לב שזה הפנמה של איך שהחברה תופסת התנהגות הולמת בגיל הזה.

אני נחשפת לכל מיני תגובות של נשים בקהילת הפייסבוק שלי שמדברות על זה שיש דברים ש"מאוחר מדי" לעשות בחיים –לעבור לעיר אחרת או למדינה אחרת,

לצאת לטיול ארוך בעולם,

להחליף זוגיות,

להתלבש בדרך מסויימת שכביכול לא מתאימה לגיל.

מה שקורה זה שאנחנו בעצם מפנימות את המסרים החברתיים,

ואז אנחנו מזקינות את עצמנו מבפנים בגלל האמונות המגבילות האלה.

ככה החברה למעשה מזקינה אותנו מבחינה פסיכולוגית.

האמונוה האלה שמאוחר מדי לעשות שינויים מהותיים בחיים התאימו אולי כשתוחלת החיים היתה 60-70 שנה, אבל היום תוחלת החיים לנשים בישראל היא 82 שנה.

ביפן למשל, יש יחס אחר לגמרי לאנשים מבוגרים,

ביפן ככל שאתה מבוגר יותר ככה מתייחסים אליך יותר בכבוד,

אולי בגלל זה ליפן יש את תוחלת החיים הגבוהה בעולם, גם לנשים וגם לגברים.

כשפתחתי את הקהילה שלי לייף סטייל מעל 40/50 חשבתי איזה רול מודל אני הייתי רוצה לראות לגיל הזה,

רציתי להראות שהגיל הזה הוא אמנם סוף התקופה שאנחנו יכולות לעשות ילדים, אבל הוא לא סוף החיים והוא בטח לא רק הכנה לבית אבות, אלא זה פרק מדהים בחיים של חופש, ושחרור והזדמנות להנות.

ועכשיו אנחנו מגיעות לכלים הפסיכולוגיים:

פרופ' לנגר היא פרופ' לפסיכולוגיה מאוניברסיטת הארוורד, התחילה לערוך מחקרים על ההשפעה של חשיבה חיובית על קצב ההזדקנות שלנו כבר בשנות ה 70, והיא ערכה מחקר מפורסם שנקרא "להחזיר את הגלגל אחורה" שבו הכניסו קבוצה של נבדקים בני 70-80 לניסוי, שבו הם חיו במשך שבוע כאילו שזה 20 שנה אחורה.

שיחזרו להם את הכל, עיצבו את המקום כמו שהיה 20 שנה קודם, בטלביזיה שידרו להם תוכניות שהיו פופולריות באותה תקופה, אפילו שידרו חדשות מלפני 20 שנה, הכל כדי להכניס אותם לאוירה.

וגם הצוות התייחס אליהם כאילו הם 20 שנה צעירים יותר, בני 50 או 60.

וקרה משדהו מדהים, הקבוצה שהשתתפה בניסוי הראתה שיפור במדדים פיזיים כמו שמיעה, זכרון, בראייה וגמישות.

יש כאלה שהגיעו לניסוי כשהם נעזרים במקל הליכה או נשענים על הזרוע של מי שליווה אותם, והם יצאו מהניסוי הולכים על שתי רגליים בכוחות עצמם, אפילו סוחבים את המזוודות שלהם בעצמם.

אז איך זה קרה?

בניסוי נתנו להם רמזים מנטליים שהם צעירים יותר בעשרים שנה,

התייחסו אליהם כאילו שהם בני 50 או 60,

ושידרו להם שמצפים מהם לתפקד כמו אנשים בגיל הזה,

וזה פעל כמו תרופת פלסיבו.

היתה לזה ממש השפעה פיזית.

יש עוד מחקרים שמראים שאנשים עם אמונות חיוביות יותר לגבי הזיקנה חיו בממוצע שבע שנים יותר מאשר אנשים שיש להם אמונות שליליות.

ויש עוד הרבה כלים על הפסיכולוגיה של ההזדקנות, מי שרוצה לגלות עוד מוזמנת להרצאות שלי, אני אשים לינק כאן על יד הסרטון הזה.

עכשיו את יודעת שלמסרים החברתיים יש תרומה להזדקנות שלנו מבחינה פסיכולוגית,

ואנחנו לא יכולות לחיות מחוץ לחברה,

אבל כדאי לנו לפתח התבוננות ביקורתית על המסרים החברתיים.

להזכיר לעצמנו שהמסרים האלה נולדו בעיקר מסיבות שיווקיות, כדי לשכנע אותנו לקנות מוצר כזה או אחר שיעזור "להצעיר" אותנו,

וכדאי לשאול את עצמנו כל הזמן אם יש משהו שאנחנו לא עושות כי "זה לא מתאים לגיל" או "זה מאוחר מדי".